אתיקה, דיאטה וקיימות: המפגש בין צמחונות לאקולוגיה

בשנים האחרונות גדל מאוד מספר המזדהים כצמחונים או טבעונים, והשיקול הסביבתי מקבל בהדרגה משקל משמעותי לצד הנימוק המוסרי והבריאותי. מחקרים ודו"חות קבעו כי למזון מן החי, ובייחוד לבשר, השלכות סביבתיות קשות, והם ממליצים על דיאטה (משטר תזונה) נטולת מזון מן החי או על דיאטה שכמותו בה פחותה. כך נוצר חיבור בין שתי תנועות קרובות אך שונות, המבקרות את יחס האנושות אל יצורים אחרים ואל הטבע: שיח זכויות בעלי החיים והתנועה האקולוגית. מאמר זה סוקר את ספרות המחקר בדיון על צמחונות וסביבה, ומשווה בין האתיקה הסביבתית לשיח זכויות בעלי החיים (הדוגל בדיאטה צמחונית או טבעונית). שתי התנועות שותפות לביקורת על תעשיית המזון מן החי, אולם אם התעשייה תשתנה, השיקול הסביבתי בעד דיאטה צמחונית עשוי להשתנות, ואף להתהפך. נוסף על כך, שיקולים סביבתיים עשויים להוביל לאו דווקא לדחייה מוחלטת של צריכת מזון מן החי, אלא להפחתה בצריכתו, או לשינוי דפוסי הייצור.

אקולוגים רדיקליים אף רואים במשק החי צורה מקיימת של ייצור מזון מקומי המספק שירותים אקולוגיים חיוניים, ומונע הרס שטחי ערבות ויער לטובת חקלאות. כלומר, השיקול הסביבתי חופף באופן חלקי בלבד את הצמחונות המתבססת על שיקולי זכויות בעלי חיים, ואף עשוי להיות מנוגד להם. במאמר מובעת הטענה שהקונצנזוס המתגבש בין שיח הצמחונות/טבעונות מטעמי מוסר לבין אתיקה סביבתית תלוי בעובדות סביבתיות ובפרשנותן, ועשוי להשתנות עם שינוי בדפוסי תעשיית המזון מן החי. (מתוך המאמר)