"ארמי אבד אבי" — האמנם? על מחלוקת פנים־מקראית בשאלת מיתוס האב המשותף

המאמר נועד לבחון את 'מיתוס האב המשותף', אשר מייחס את עם ישראל ליעקב המכונה "ארמי" בהכרזה המשמשת בריטואל המקראי ובריטואל הבתר-מקראי. כך, "ארמי אבד אבי" הן המילים הפותחות את "מקרא ביכורים", הפרשייה שאמר כל אדם מישראל בכל שנה כשהביא את פירות הראשית, והניחם לפני ה' במקדשו (דברים, כ"ו, 1-11) כשאמירה זו מצביעה, כאמור, על מוצאם המשותף. המאמר מצביע על חילוקי דעות בין "מקרא ביכורים" לסיפורי בראשית, ועל חילוקי דעות בתוך ספר בראשית בשאלת העבר הארמי של האבות ובשאלת משמעותו של עבר זה. התואר "ארמי" היווה בעיה בעולמם של הסופרים המקראיים, ומחברת המאמר מצביעה על ההבדלים בין המסורות המקראיות השונות, הנוגעות למוצאו של יעקב אבינו: מצד אחד, מופיעה במקרא הדגשה של מוצאם הארמי של בני ישראל, המבחינה אותם (לטובה) מתושביה של ארץ כנען, ומצד שני, בני ישראל מתרחקים מבני העם הארמי, והפרידה מודגשת בסיפורים של יעקב ולבן. את ההבדל בין היחס ל"ארמיותו" של יעקב לבין "ארמיותם" של בני ישראל יש להבין על רקע התפתחותו ההדרגתית של מיתוס המוצא הלא-כנעני של עם ישראל, מהמאה השמינית ואילך. הכלים המתודולוגיים של המחקר הם אלה של המחקר הסוציולוגי, הנוגע לאתניות ולהגדרות קבוצתיות. ההתבוננות במסורת האב המשותף בשאלת הזיהוי הלאומי-הקבוצתי של האבות, ובמחזורי הסיפורים של אברהם (בראשית כ"ד) ושל יעקב (בראשית כ"ז 46 - כ"ח 9, כ"ט-ל', ל"א) יוצאת מנקודת מוצא שרואה בכל יחידה ספרותית במקרא מסורת לעצמה, ביטוי ספרותי, שעשוי היה להתעצב בכתב לאורך זמן ובידי כותבים שונים. לפיכך, מתוך ערנות לתהליכים של ריבוד ושל התגבשות הסיפורים מוצע תארוך יחסי של המסורות על-פי בחנים אידיאולוגיים וספרותיים. הדיון המוצג במאמר הוא איפוא עיון בהתגבשותו ובניפוצו של מיתוס בתוך היצירה המקראית.