אמת משפטית ואמת היסטורית - משפטו של אמיל חביבי

המאמר עוסק במשפט הדיבה של אמיל חביבי ומראה כיצד המשפט והספרות מייצרים סיפורים היסטוריים שונים ומתחרים. הוא בוחן את הליטיגציה מפרספקטיבה של תיאוריה פרפורמטיבית - כזו המבקשת לבחון את גבולות השיח בבית המשפט הישראלי - מה ניתן לומר בו? עד כמה אימוץ נרטיב חלופי לנרטיב הציוני חותר תחת האמינות של הצדדים למשפט? עד כמה המשפט יכול להוות פורום להכרה, ולו חלקית, בנרטיב של קבוצת מיעוט לאומית? בהמשך לכתיבתה של ג'ודית באטלר, שעוסקת במגדר כפרפורמנס של זהויות ובאפשרויות לאתגר את גבולותיו המדומיינים, המחברת מבקשת להפנות את המבט אל הפרפורמנס של זהויות לאומיות בישראל כפי שהתגלה במשפט חביבי. המחברת מבקשת להתעכב דווקא על רגעים של כישלון, גמגום, הגזמה ופרודיה כחושפים את ההבניה החברתית של זהויות לאומיות במדינת ישראל. רגעים כאלו עוזרים לחשוף את ממד הכוח בהבניית זהויות חברתיות ומאירים את הזירה המשפטית כאתר של עיצוב זהויות ושרטוט גבולות קהילתיים, זאת, מעבר לתפקיד המסורתי של הכרעה בסכסוך, וכך, המאמר מבקש להסיט את המבט מן השאלה המשפטית - הכרעת בית המשפט בעניין תביעת לשון הרע - לשאלה הפרפורמטיבית - כיצד ניסו הצדדים להתדיינות לספר את סיפור הנכבה בבית משפט ישראלי? אילו זהויות הם ביקשו לעטות על עצמם? ובאופן כללי, מה ניתן ללמוד מניסיונותיהם על הזירה המשפטית כאתר סימבולי של מאבק על גבולות הקהילה האזרחית המדומיינת בישראל - הכולל רגעים של התנגדות, פרודיה, סתירות ואירוניה?