Abstract
המאבקים החברתיים-פוליטיים שפרצו במהלך 2011 ובפרט המאבק החברתי הישראלי שהחל בקיץ 2011, הובילו ליצירת אינספור טקסטים בעלי מאפיינים מניפסטיים. בעוד שרבות מיצירות הספרות והאמנות שנוצרו בתקופה זו של אי-יציבות, מחאה ומשבר, אימצו מאפיינים דקלרטיביים ופרוגרמטיים, רבים מהמניפסטים אימצו מאפיינים פואטים ואסתטיים שחורגים מהתפיסה המסורתית של המניפסט כהצהרה פומבית על עקרונות, כוונות, דרישות והבטחות. הטקסטים שנוצרו בזמן המאבק החברתי לא נענים אפוא להגדרות ז'אנריות חד משמעיות אלא נמצאים על קו התפר שבין מניפסט לאמנות. טשטוש התחומים הזה ממשיך מסורת ארוכה שממקורותיה הם המניפסטים האוונגרדיסטים ההיסטוריים ובפרט המניפסטים הפוטוריסטיים של פיליפו תומאסו מרינטי שהביאו, כלשונו, לשכלול אולטימטיבי של "אמנות עשיית המניפסט". מאמר זה בוחן מבחר טקסטים שהופיעו במהלך קיץ 2011 שמערערים את הגבול בין מניפסט לאמנות, ביניהם כרזות ואובייקטים שהוצגו במרחב הציבורי, שירים שפורסמו בשירון המהפכה – שירת האוהלים וטקסטים מקוונים. הטקסטים שנוצרו בתקופה זו מהווים הזדמנות לשוב ולבחון את המניפסט כז'אנר שליווה מאבקים בולטים החל מהמאה ה-18. הם מאפשרים להתבונן במניפסט כאתר מובהק של קונפליקט בין כוחות חברתיים מנוגדים, אבל גם בין הגדרות ומוסכמות ז'אנריות.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 2012 |
| Number of pages | 1 |
| Journal | היסטוריה ותיאוריה |
| Volume | 26 |
| State | Published - 2012 |
IHP Publications
- ihp
- Arts -- Political aspects
- Censorship
- Dadaism
- Kulturkampf
- Posters