אי-הסכמה בפוליטיקה ובמשפט

המאמר טוען שהפוליטיקה והמשפט הם שני אתרים מובהקים של אי-הסכמה, ומבקש להבין מה טיבה של אי-ההסכמה הזו. המאמר מבחין בין שני סוגים של אי- הסכמה: אי- הסכמה של רצונות, ואי- הסכמה של ערכים. אי- הסכמה של רצונות מתקיימת כאשר אדם זקוק לשיתוף הפעולה של אדם אחר, ואולם הוא אינו מצליח להגיע להסכמה עמו עקב חוסר חפיפה בין האינטרסים או התפיסות שלהם באשר למה שצריך לקרות בחייהם. אי- הסכמה של ערכים מתקיימת כאשר אדם מעוניין לקדם תפיסת עולם ערכית, או לחיות על פי תפיסת עולם ערכית, ואולם אחרים הם בעלי תפיסה ערכית שונה משלו, וניתן לממש בעולם רק אחת משתי התפיסות הערכיות. המאמר מבחין בין אי-הסכמה של ערכים "עמוקה", היינו אי-הסכמה בין המדינה הליברלית לבין קבוצות לא-ליברליות החיות בה, לבין אי-הסכמה של ערכים "רדודה", היינו אי-הסכמה בין קבוצות של אזרחים ליברליים לבין עצמן. המאמר טוען שהליברליזם נרתע ממצבים של אי- הסכמה של ערכים ומבקש לנהל את הפוליטיקה כאתר של אי-הסכמה של רצונות בלבד. אשר למשפט, במקרים רבים אי-ההסכמות שבין מתדיינים הן אי-הסכמות של רצונות, אבל במקרים לא מעטים הן אי-ההסכמות של ערכים. את עורכי הדין המייצגים את המתדיינים אין אנו תופסים בדרך כלל כנתונים באי-ההסכמות האלה כלל; אנחנו תופסים את עורכי הדין כמי שמסוגלים "לדבר" עבור לקוחותיהם בשפת המשפט, ולתפקד עבור לקוחותיהם בתרבות של המשפט בדרך של הצגת המקרה של הלקוחות "באור הטוב ביותר" על פי התכנים של המשפט, ולא כמי שהם עצמם, כבני אדם, צדדים לאי-ההסכמות שבהן נתונים לקוחותיהם. ועם זאת, עורכי הדין הפועלים במשפט כדי לגרום לשינוי חברתי, בהתאם לתפיסת העולם הערכית שלהם, כן מעמידים עצמם כבני אדם מאחורי הדברים שאותם הם אומרים ועושים במשפט, ולפיכך בפעולתם המקצועית הם נתונים כל העת באי-הסכמה של ערכים. מאז עליית הריאליזם, אנחנו מבינים שבמשפט מתקיימת אובייקטיביות ברמה גבוהה, אך לא דטרמיניות חזקה, היינו אנחנו מבינים שאישיות השופט, חינוכו, ניסיון החיים שלו, וכולי, משפיעים על כל אחת מהבחירות שהוא עושה במסגרת הליך ההכרעה השיפוטית, וממילא גם על התוצאה הסופית של ההליך. מדברים אלה נובע, שבעוד אנו תופסים את עורכי הדין כמי שנמצאים בדרך כלל מחוץ לכל אי-הסכמה - זו של רצונות וזו של ערכים - בעת שהם עוסקים בפעילותם המקצועית, שופטים נתונים תמיד, בכל מה שהם עושים, באי-הסכמה, ולא סתם באי-הסכמה, אלא באי-הסכמה של ערכים, כזו שמעורבת בה אישיותם, ולא כמי שממלאים תפקיד מקצועי במערכת המשפט. אנחנו מוצאים אפוא במשפט של המדינה הליברלית את מה שהפוליטיקה של המדינה הליברלית חוששת מפניו: אי-הסכמות ערכיות. (מתוך המאמר)