"אין פרוטוקול חזרה": חוויות היציאה מהמלון והחזרה ל"שגרה" בקרב עובדות סוציאליות אשר עבדו עם מפונים במלונות

מאמר זה מבוסס על ממצאים ראשוניים של מחקר שנערך בימים אלה בקרב עובדות סוציאליות שעבד ואו עודן עובדות עם מפונים במלונות בכל רחבי הארץ. במסגרת המחקר נערכו ראיונות עומק חצי־מובנים וכן קבוצות מיקוד עם 41 עובדות ועובדים סוציאליים, במטרה ללמוד על ההתערבויות שהפעילו במלונות, על ההקשרים שעיצבו את ההתערבויות וכן על חוויותיהן של העובדות. המאמר הנוכחי יתמקד בחוויות העובדות סביב סיום תקופת העבודה במלון והחזרה ל"שגרה". נושא זה הוא רלוונטי היום, שכן נכון לעת כתיבת שורות אלה קרוב לשני שליש מהמפונים עזבו את המלונות ששהו בהם בחודשים האחרונים , ובהתאם - רבות. מהעובדות הסוציאליות סיימו או עתידות לסיים את עבודתן במלונות. המחקר נערך על רקע אירועי ה־ 7 באוקטובר 2023 והמלחמה שפרצה בעקבותיהם, כאשר מעל מאה אלף גברים, נשים וילדים שפונו מבתיהם שוכנו במלונות. על רקע זה, התגייסו וגויסו אלפי עובדות סוציאליות - לצד אנשי ונשות מקצוע נוספים - במטרה להיענות לצרכים הפיזיים, הנפשיים והסוציאליים של המפונים. העבודה במלון, כמו במצבי חירום דומים כגון מלחמה ועקירה (McCormack et al., 2009), ובפרט במציאות טראומטית משותפת עקב אסונות קולקטיביים, כרוכה בין היתר בשינוי של מרחב העבודה המוכר, הרחבה והגמשה של גבולות התפקיד, וכן טשטוש הגבולות שבין המרחב האישי למקצועי (נוטמן־שורץ, 2022 ;Baum, 2010) (מתוך המאמר)