Abstract
המאמר זורה אור על אופי הלקסיקון המנטלי על סמך בחינת השדה האמפירי של ניבי לשון. ניבי לשון הם ביטויים קבועים שמשמעותם אינה ניתנת לניבוי ממשמעויות מרכיביהם, ולפיכך, חייבת להיות מאוחסנת במערכת הקוגניטיבית. המאמר בוחן את אופן אחסונם של ניבים צירופיים באמצעות ניסוי פסיכו בלשני. הניסוי כלל הוראת מטבעות לשון עבריים מומצאים (שהורכבו בהשראת ניבים באנגלית ובצרפתית) לקבוצת דוברי עברית ילידיים. מטבעות הלשון כללו ניבים שבראשם דיאתיזות שונות, כלומר, פרדיקטים פעליים מסוגים שונים: ניבים שבראשם פועל אנאקוזטיבי, ניבים שבראשם פועל סביל וניבים שבראשם סביל תארי. לאחר שלב הלימוד וההפנמה, הוצגו שוב הניבים לנבדקים והם נשאלו לגבי כל ניב עד כמה סביר שהגרסה המקבילה היוצאת שלו קיימת. מן הניסוי עולה כי תפוצת ניבים צירופיים תלויה בסוג הפרדיקט העומד בראשם: ניבים יחידאיים (ספציפיים לדיאתיזה) אפשריים כשבראשם עומד פועל אנאקוזטיבי, או סביל תארי אך לא סביל פעלי. תוצאות הניסוי מעניקות אישוש לטענות הבאות: (א) ניבים צירופיים חייבים להיות מאוחסנים בלקסיקון המנטלי, שכן אילו היו מאוחסנים ברכיב מנטלי חוץ-דקדוקי (כלומר, מחוץ לרכיב הדקדוקי) לא היו רגישים להבדלים דקדוקיים. (ב) ניבים צירופיים חייבים להיות מאוחסנים כתת-ערך של הפרדיקט העומד בראשם; ועל כן תפוצתם תלויה בדיאתיזה שלו. (ג) הפועל האנאקוזטיבי והסביל התארי מיוצגים בלקסיקון, ועל כן הם יכולים לאחסן ניבי לשון ולאפשר ניבים יחידאיים; הסביל הפעלי, לעומת זאת, אינו ערך בלקסיקון ועל כן אינו מאפשר ניבים יחידאיים. (ד) הלקסיקון כולל מלים כערכים לקסיקליים; אילו היו ניבים צירופיים מאוחסנים תחת השורש של הפרדיקט שעומד בראשם, היו צריכות הדיאתיזות השונות של השורש לחלוק אותם ניבים. (ה) הלקסיקון חייב להיות רכיב פעיל המאפשר תהליכי גזירה תמאטיים, כיוון שהוא כולל פרדיקטים גזורים. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 21-33 |
| Number of pages | 13 |
| Journal | שפה ומוח |
| Volume | 10 |
| State | Published - 2011 |
IHP Publications
- ihp
- Hebrew language -- Idioms
- Human information processing
- Brain -- Research
- Hebrew language -- Study and teaching
- Consciousness